היום 20.7.18 אמא רותי בני חני עינת ואבי…באנו לבקר..באנו להיזכר…לקבל ברכה…הכוונה…אני מתגעגע אליך אבא…אתה חסר יותר מתמיד…אני עם הכיפה שלך ששומר עליי…אוהב אותך לנצח
עברה שנה אבא… אני עדיין מרגיש אותך לידי בכל מה שאני עושה…עדיין מבקש את האישור שלך…את החיוך שלך…את הברכה…עדיין מרגיש שאני
בן של מלך
פעם בשבוע, מאז שהוא לא כאן, אני מזמין סברינה וחולק אותה עם הזיכרונות שלי.
המלצרית תמיד מנסה לשכנע אותי לטעום את "עוגת הגזר הנפלאה שלהם" או את
"מאפינס הבננה האלוהי", אבל אני מסביר לה בחיוך, שבלתי אפשרי שאזמין משהו אחר.
עד שהיא מגיעה עם קנקנן התה והסברינה אני נראה כמו האיש הכי חשוב בעולם.
הסלולרי לא מפסיק לזמזם. המחשב הנייד פתוח עם קובץ אקסל, ערימות הפולדרים
לא משאירות מקום לדמיון. כשהיא מגיעה עם המגש ואני מריח את הסירופ, בתוך שניות אני
טובע בזיכרונות מתוקים וחוזר להיות הילד הזה שחולק עם אבא שלו עוגת סברינה
אף על פי שהרופא אוסר עליו לאכול.
אני נזכר בשיחות הארוכות שלנו, מהנושאים הכי פשוטים, כמו מזג האוויר ועד המתכונים
לשקשוקה, אף אחד לא הצליח להבין את הקשר העמוק שלי איתו או את זה שלא הייתי
צריך למרוד בגיל ההתבגרות, תמיד קיבלתי ממנו הכל. וכמו שהוא הקשיב לי בכל
שנות נעוריי, כשהוא הגיע לגיל שבו הוא חוזר כל סיפורים פעמיים ואפילו שלוש,
אני, אשתי והילדים היינו יושבים ומקשיבים לו, זה היה כמו לצפות בסדרה אהובה
בשידור חוזר או במשחק כדורסל גאוני, כזה שיש פעם בעשור ותמיד לומדים ממנו מהלכים חדשים.
אבא שלי הוא כולו מהלכים חדשים. עזר לי לבנות לעצמי חיים. בכל דירה קבע מזוזה,
שם יד על ראשי ובירך אותי, העניק לי מה"יבה" שלו, מהיכולת לראות את החיים
כ"סיבה למסיבה". אצלנו בבית חוגגים בגדול רק בזכותו.
הוא תמיד אמר לנו במרוקאית: " טקון חפיף יחבוק נאש", תהיה "חפיף" ויאהבו אותך אנשים.
ואין איש שלא אהב אותו. הוא נגע לכולם בלב: מהגבאי בבית הכנסת ועד הבסטיונרים בשוק ברמלה.
תמיד רציתי להיות דומה לו, שמרתי אינספור תמונות ודאגתי להסריט אותו בכל הזדמנות, גם כשהוא לא שם לב.
לפני חודש אמרו לי שאנחנו דומים והלב שלי התמלא רגשות. אני דומה למלך? דומה לכוכב של בית הכנסת?
עשרות שנים הוא ישב במקום הקבוע שלו מול ההיכל וחוסר היכולות שלו לקרוא בעברית לא הפריע לו לזכור
את כל התפילות והפיוטים בעל פה במין קסם שכזה.
אני כל כך מתגעגע אליו, לפעמים בא לי לשבת איתו על הספה בסלון ולהתרפק על רגעי העבר, לשאול אם
הוא זוכר איך לפני שנים היינו הולכים יחד ללימודי ערב באורט והייתי מקריא וכותב בשבילו את כל החומר,
כדי שיוכל להוציא תעודת מקצוע?
כי אני, אני זוכר. זוכר איך חלקתי איתו שולחן, כותב כל מילה שהמורה אמר, גם אם הייתי עייף מהלימודים שלי.
בזכותו למדתי שיעורים ראשונים באהבה לבני אדם.
פעם בשבוע, מאז שהוא לא כאן, אני מזמין סברינה וחולק אותה עם הזיכרונות ממנו.
לא מצטער על כלום, היו לנו חיים סבירים ומניחים את הדעת.
ועדיין געגועים הם דבר חזק. אז אני תמיד משאיר משהו על הצלחת. שיהיה. שיישאר לי קצת.
לזכרו של אליהו פרץ בן סעדה – כתבה בהמון כשרון – עדן בן ארי מתוך הספר לגימות
סבא שלי,
זאת פעם ראשונה שאני כותב הספד ולא ברכה. אף פעם לא הייתי טוב ברגעים עצובים.
סבא שלי היה דמות להערצה, דמות אופטימית מטבעה, דמות המשרה חיוך על כל הסובבים אותה. אני לא יודע אם אתה ידעת, אבל אני הייתי המעריץ הכי גדול שלך.
אתה הדהמת אותי בכל פעם מחדש, לא משנה איך אתה מרגיש, מה המזג אוויר בחוץ ואם אין שום שיר שאתה אוהב ברדיו באותו היום אתה תמיד תסתכל על חצי הכוס המלאה ותמצא את האור.
בכל שיחה איתך אני הרגשתי שקיבלתי עוד חלק מהפאזל הענק הזה שנקרא החיים, כל ייעוץ, הכוונה וברכה אמיתית מכל הלב שהרעפת על כולנו מילאה אותי באושר.
אני זוכר שלפני כל נקודה חשובה בחיים שלי הייתי צריך לדבר איתך, לקבל את החיזוק, את הטיפ שישלים את החבילה וייתן לי את האפשרות והאמונה להצליח.
ביום שעזבת אותנו לחיים הבאים שלך בגן עדן אני לא הצלחתי לתפקד, לא הצלחתי לדבר עלייך בלשון עבר, היום אחרי 30 ימים אני עוזר סוף סוף את האומץ והמילים מתחילות להתחבר להם על הדף.
אני רוצה שתדע שאני מבטיח להמשיך את המורשת שלך, מורשת של אהבת חינם, קבלת האחר והכל באופטימיות וחיוך שלא יורד מהפנים בכל רגע, לא משנה מה קורה באותה הסיטואציה.
אני מבטיח לשמור על נועם ורעות כמו שתמיד ביקשת ממני בשיחות הפרטיות שלנו.
אני אוהב אותך סבא שלי ומבקש סליחה אם קרה ובאיזשהי סיטואציה פגעתי בך או לא כיבדתי אותך כראוי, כי לך מגיע הכל.
תשמור עלינו שם מלמעלה ואל תוריד את החיוך שלך לעולם,
טל.
הספד הבת רות בידרמן
אבא שלנו
האדם שהפיח בכולנו אופטימיות אין סופית וחיוך נצחי. זו מורשת חזקה שאיפיינה אותך עד רגעיך האחרונים
אבא שלנו עלה לישראל מבלי שהובטח לו דבר, לא רק שלא ידע את השפה, ללא ידיעת קרוא וכתוב,למרות זאת, הקים עסק, גידל משפחה והביא אותנו ילדיו לחופה וזכה לראות נכדים נכדות, נינים ונינות.
אנחנו גאים בך אבא שהטמעת בנו שהחיים טובים לאלו שמחייכים, לאלו שסולחים, לאלו שאוהבים.
חוש ההומור שלך הוא השפה שבה עשית שימוש, ידעת בחוש הטבעי שיש לך שפה מנצחת.
אנחנו נוביל אותך היום בדרכך האחרונה עצובים כואבים אבל עם חיוך אחד נוסף עבורך.
היה שלום אבא אני בטוחה שתמשיך לשמח את כל מי שתפגוש בהמשך.
הספד הבן אבי פרץ
ראשית אני רוצה להודות לכולכם שהגעתם לחלוק כבוד לאבא שלנו, זה לא מובן מאליו
אבא שלי
אהבת חיי,
שהבן הקטן שלי שואל את מי אני אוהב הכי הרבה
הוא כבר יודע את הסדר של התשובה
אבא ואמא שלי היקרים
אישתי האהובה
ואז הוא נועם הקטן
המחמאה הכי גדולה שאנשים מעניקים לי אבא היא שאני מזכיר אותך
מודה אני לך אבא על שלימדת אותי כבוד אבהים מהו
על אהבת אדם
על הסבלנות ואורח הרוח
על היכולת לסלוח ולוותר
על החיוך התמים ועם זאת מעט ממזרי במיוחד שאתה אוכל סברינה שאסור לך
על היכולת לתת מבלי לצפות לקבל
על זה שקבעת לי מזוזה וברכה בכל בית ועסק והענקת לי ברכה מ ההיבה שלך כמו שאמא אומרת ההילה שעוטפת אותך
ועל המתנה הגדולה מכולם היכולת להיות שמח ומאושר בחלקי ועל היכולת לשמח ללא סיבה אחרים
על ההבנה שאני סביר מניח את הדעת וטוב לי עם זה
אני גאה בך אבא על זה שהקמת משפחה לתפארת, נשארת נאמן לעצמך לאורך כל הדרך, הסתפקת במועט ואף פעם לא התלוננת גם שהיה קשה, גם שעברת בתי חולים וטיפולים, תמיד הסתכלת על חצי הכוס המלאה
אתה ואני אבא זה סיפור אהבה… שיחות בוקר וסוף יום ארוכות עד לעבודה או עד לבית
צחוקים בקול רם
ומשפטים שהם דרך חיים
טקון חיפף יחבוק נאש תרגום לקהילה האנגלוסקסית שבינינו
תהיה חפיף יאוהבו אותך אנשים
חכם תאדר תאדר על ראשו – חכם שמדבר מדבר על עצמו
ושאבא נותן הילד והאבא צוחקים,
שהילד נותן הילד והאבא בוכים
נתת לי כל מה שהייתי צריך.והרבה מעבר
ועשית.זאת בצחוק גדול
לימדת אותי מוסר עבודה וחשוב יותר לימדת אותי אהבת אנשים
אנחנו רוצה להודות לאמא שלי האישה הראשונה שלך על כל החוויות שעברתם שתמיד עמדה לצידך בכל אירוע רפואי קטן וגדול ועל זה שהפכה להיות חברה טובה שלך עם השנים
אנחנו רוצה להודות לבת הזוג שלך ב35 שנים האחרונות שמכירה אותך יותר טוב מכולנו שמצליחה להצחיק אותך ולהזכיר לך כל תאריך אפשרי, שמחה אני גאה בכך שאת חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו,
אני אוהב אתכן
אנחנו רוצה להודות לאח הגדול שהצטרף למשפחה שלנו
לאביחי בבר שלנו ולאתי אשתו
זאת אהבת אמת, המסירות והעזרה והטוב שעשיתים לאבא שלי אנחנו לא נשכח לעולם
לחברים והמשפחה מבית דגן שנהגו בך כבוד מלאכים
יעקב שמעון עליזה ושלום, קיקו, עמר, מסודי ואני מתנצל מראש על מי שלא רשמתי וזה הרבה אחרים
להודות על זה שבית הכנסת זה היה מקום מאושר להגיע אליו
כי בבית דגן כל יום יש אירוע, שמחה או אזכרה או הילולה וכולם חלקו לך כבוד, לקחו והחזירו אותך, כיבדו ואהבו
בבית הכנסת הרגשתי את המשמעות של בן של מלך שהגעתי לשם מספר פעמים
שהכנסתי את טל למצוות הרגשנו מקרוב כמה גאווה להיות הבן והנכד שלך כאשר ראש המועצה אלי דדון לימד את טל את הדרשה
אנחנו רוצים להודות לכל מי שתמך לאורך כל הדרך,משפחת אלימלך אחותך רחל והילדים המופלאים שלה, דוד נני וזמירה
למשפחה שלנו לאחים האלופים שלי שאתה יודע שאתה יכול לסמוך עליהם בכל שעה,בכל מקום לילדים, לנכדים לנינים , לבני הזוג ולכל שבט פרץ המפואר והמופלא שהקמת
אני בטוח שאין אדם אחד בקהל הקדוש הזה שלא נגעת בו באופן אישי או שמע עליך באמצעות חברים ומשפחה
אני בטוח שאין אחד שנפגע ממך, כי אתה סלחן ונדיב מטבעך
אני כבר מתגעגע אלייך אבא, לשיחות, למילה טובה, לברכה שהיית שם לי יד מעל ראש או מכסה אותי בטלית בבית כנסת
אני גאה בך שחיית את החיים בהנאה פשוטה באהבה ובחמלה
אני אתגעגע לאכול איתך שווארמה לשמוע אותך אומר רק בבגט. רק שווארמה, צ'יפס בצד ולראות אותך מתענג כאילו אתה במסעדת יוקרה
אני שמח ומודה לקדוש ברוך הוא שיש לנו שעות של הקלטות וצילומי וידאו שלך. אבא מספר על ימי מרוקו העליזים, על צביעת המטבח של המלך, העליה למעברה, בר מצווה של בני והלידה שלי וסתם ויכוחים על עובדות ותאריכים בינך לבין אמא
מה שהיה הכי כיף למשפחת פרץ בעולם הזה זאת העובדה שלא משנה איזה יום היום ומה השעה לאבאסבא שלנו תמיד היתה בדיחה מוכנה, שמחה בלב ועצה של המון ניסיון חיים במתנה
אני אוהב אותך אבאסבא אתה האבאסבא הכי מדהים בעולם אני מקווה שאני אגדל להיות כמוך
ואם הקדוש ברוך הוא יבחר לפנק אותי כמו שאתה אומר אז שאני אהיה יפה כמוך מבחוץ אבל בעיקר בעזרת השם יפה כמוך מבפנים.
היום 20.7.18 אמא רותי בני חני עינת ואבי…באנו לבקר..באנו להיזכר…לקבל ברכה…הכוונה…אני מתגעגע אליך אבא…אתה חסר יותר מתמיד…אני עם הכיפה שלך ששומר עליי…אוהב אותך לנצח
עברה שנה אבא… אני עדיין מרגיש אותך לידי בכל מה שאני עושה…עדיין מבקש את האישור שלך…את החיוך שלך…את הברכה…עדיין מרגיש שאני
בן של מלך
פעם בשבוע, מאז שהוא לא כאן, אני מזמין סברינה וחולק אותה עם הזיכרונות שלי.
המלצרית תמיד מנסה לשכנע אותי לטעום את "עוגת הגזר הנפלאה שלהם" או את
"מאפינס הבננה האלוהי", אבל אני מסביר לה בחיוך, שבלתי אפשרי שאזמין משהו אחר.
עד שהיא מגיעה עם קנקנן התה והסברינה אני נראה כמו האיש הכי חשוב בעולם.
הסלולרי לא מפסיק לזמזם. המחשב הנייד פתוח עם קובץ אקסל, ערימות הפולדרים
לא משאירות מקום לדמיון. כשהיא מגיעה עם המגש ואני מריח את הסירופ, בתוך שניות אני
טובע בזיכרונות מתוקים וחוזר להיות הילד הזה שחולק עם אבא שלו עוגת סברינה
אף על פי שהרופא אוסר עליו לאכול.
אני נזכר בשיחות הארוכות שלנו, מהנושאים הכי פשוטים, כמו מזג האוויר ועד המתכונים
לשקשוקה, אף אחד לא הצליח להבין את הקשר העמוק שלי איתו או את זה שלא הייתי
צריך למרוד בגיל ההתבגרות, תמיד קיבלתי ממנו הכל. וכמו שהוא הקשיב לי בכל
שנות נעוריי, כשהוא הגיע לגיל שבו הוא חוזר כל סיפורים פעמיים ואפילו שלוש,
אני, אשתי והילדים היינו יושבים ומקשיבים לו, זה היה כמו לצפות בסדרה אהובה
בשידור חוזר או במשחק כדורסל גאוני, כזה שיש פעם בעשור ותמיד לומדים ממנו מהלכים חדשים.
אבא שלי הוא כולו מהלכים חדשים. עזר לי לבנות לעצמי חיים. בכל דירה קבע מזוזה,
שם יד על ראשי ובירך אותי, העניק לי מה"יבה" שלו, מהיכולת לראות את החיים
כ"סיבה למסיבה". אצלנו בבית חוגגים בגדול רק בזכותו.
הוא תמיד אמר לנו במרוקאית: " טקון חפיף יחבוק נאש", תהיה "חפיף" ויאהבו אותך אנשים.
ואין איש שלא אהב אותו. הוא נגע לכולם בלב: מהגבאי בבית הכנסת ועד הבסטיונרים בשוק ברמלה.
תמיד רציתי להיות דומה לו, שמרתי אינספור תמונות ודאגתי להסריט אותו בכל הזדמנות, גם כשהוא לא שם לב.
לפני חודש אמרו לי שאנחנו דומים והלב שלי התמלא רגשות. אני דומה למלך? דומה לכוכב של בית הכנסת?
עשרות שנים הוא ישב במקום הקבוע שלו מול ההיכל וחוסר היכולות שלו לקרוא בעברית לא הפריע לו לזכור
את כל התפילות והפיוטים בעל פה במין קסם שכזה.
אני כל כך מתגעגע אליו, לפעמים בא לי לשבת איתו על הספה בסלון ולהתרפק על רגעי העבר, לשאול אם
הוא זוכר איך לפני שנים היינו הולכים יחד ללימודי ערב באורט והייתי מקריא וכותב בשבילו את כל החומר,
כדי שיוכל להוציא תעודת מקצוע?
כי אני, אני זוכר. זוכר איך חלקתי איתו שולחן, כותב כל מילה שהמורה אמר, גם אם הייתי עייף מהלימודים שלי.
בזכותו למדתי שיעורים ראשונים באהבה לבני אדם.
פעם בשבוע, מאז שהוא לא כאן, אני מזמין סברינה וחולק אותה עם הזיכרונות ממנו.
לא מצטער על כלום, היו לנו חיים סבירים ומניחים את הדעת.
ועדיין געגועים הם דבר חזק. אז אני תמיד משאיר משהו על הצלחת. שיהיה. שיישאר לי קצת.
לזכרו של אליהו פרץ בן סעדה – כתבה בהמון כשרון – עדן בן ארי מתוך הספר לגימות
סבא שלי,
זאת פעם ראשונה שאני כותב הספד ולא ברכה. אף פעם לא הייתי טוב ברגעים עצובים.
סבא שלי היה דמות להערצה, דמות אופטימית מטבעה, דמות המשרה חיוך על כל הסובבים אותה. אני לא יודע אם אתה ידעת, אבל אני הייתי המעריץ הכי גדול שלך.
אתה הדהמת אותי בכל פעם מחדש, לא משנה איך אתה מרגיש, מה המזג אוויר בחוץ ואם אין שום שיר שאתה אוהב ברדיו באותו היום אתה תמיד תסתכל על חצי הכוס המלאה ותמצא את האור.
בכל שיחה איתך אני הרגשתי שקיבלתי עוד חלק מהפאזל הענק הזה שנקרא החיים, כל ייעוץ, הכוונה וברכה אמיתית מכל הלב שהרעפת על כולנו מילאה אותי באושר.
אני זוכר שלפני כל נקודה חשובה בחיים שלי הייתי צריך לדבר איתך, לקבל את החיזוק, את הטיפ שישלים את החבילה וייתן לי את האפשרות והאמונה להצליח.
ביום שעזבת אותנו לחיים הבאים שלך בגן עדן אני לא הצלחתי לתפקד, לא הצלחתי לדבר עלייך בלשון עבר, היום אחרי 30 ימים אני עוזר סוף סוף את האומץ והמילים מתחילות להתחבר להם על הדף.
אני רוצה שתדע שאני מבטיח להמשיך את המורשת שלך, מורשת של אהבת חינם, קבלת האחר והכל באופטימיות וחיוך שלא יורד מהפנים בכל רגע, לא משנה מה קורה באותה הסיטואציה.
אני מבטיח לשמור על נועם ורעות כמו שתמיד ביקשת ממני בשיחות הפרטיות שלנו.
אני אוהב אותך סבא שלי ומבקש סליחה אם קרה ובאיזשהי סיטואציה פגעתי בך או לא כיבדתי אותך כראוי, כי לך מגיע הכל.
תשמור עלינו שם מלמעלה ואל תוריד את החיוך שלך לעולם,
טל.
הספד הבת רות בידרמן
אבא שלנו
האדם שהפיח בכולנו אופטימיות אין סופית וחיוך נצחי. זו מורשת חזקה שאיפיינה אותך עד רגעיך האחרונים
אבא שלנו עלה לישראל מבלי שהובטח לו דבר, לא רק שלא ידע את השפה, ללא ידיעת קרוא וכתוב,למרות זאת, הקים עסק, גידל משפחה והביא אותנו ילדיו לחופה וזכה לראות נכדים נכדות, נינים ונינות.
אנחנו גאים בך אבא שהטמעת בנו שהחיים טובים לאלו שמחייכים, לאלו שסולחים, לאלו שאוהבים.
חוש ההומור שלך הוא השפה שבה עשית שימוש, ידעת בחוש הטבעי שיש לך שפה מנצחת.
אנחנו נוביל אותך היום בדרכך האחרונה עצובים כואבים אבל עם חיוך אחד נוסף עבורך.
היה שלום אבא אני בטוחה שתמשיך לשמח את כל מי שתפגוש בהמשך.
הספד הבן אבי פרץ
ראשית אני רוצה להודות לכולכם שהגעתם לחלוק כבוד לאבא שלנו, זה לא מובן מאליו
אבא שלי
אהבת חיי,
שהבן הקטן שלי שואל את מי אני אוהב הכי הרבה
הוא כבר יודע את הסדר של התשובה
אבא ואמא שלי היקרים
אישתי האהובה
ואז הוא נועם הקטן
המחמאה הכי גדולה שאנשים מעניקים לי אבא היא שאני מזכיר אותך
מודה אני לך אבא על שלימדת אותי כבוד אבהים מהו
על אהבת אדם
על הסבלנות ואורח הרוח
על היכולת לסלוח ולוותר
על החיוך התמים ועם זאת מעט ממזרי במיוחד שאתה אוכל סברינה שאסור לך
על היכולת לתת מבלי לצפות לקבל
על זה שקבעת לי מזוזה וברכה בכל בית ועסק והענקת לי ברכה מ ההיבה שלך כמו שאמא אומרת ההילה שעוטפת אותך
ועל המתנה הגדולה מכולם היכולת להיות שמח ומאושר בחלקי ועל היכולת לשמח ללא סיבה אחרים
על ההבנה שאני סביר מניח את הדעת וטוב לי עם זה
אני גאה בך אבא על זה שהקמת משפחה לתפארת, נשארת נאמן לעצמך לאורך כל הדרך, הסתפקת במועט ואף פעם לא התלוננת גם שהיה קשה, גם שעברת בתי חולים וטיפולים, תמיד הסתכלת על חצי הכוס המלאה
אתה ואני אבא זה סיפור אהבה… שיחות בוקר וסוף יום ארוכות עד לעבודה או עד לבית
צחוקים בקול רם
ומשפטים שהם דרך חיים
טקון חיפף יחבוק נאש תרגום לקהילה האנגלוסקסית שבינינו
תהיה חפיף יאוהבו אותך אנשים
חכם תאדר תאדר על ראשו – חכם שמדבר מדבר על עצמו
ושאבא נותן הילד והאבא צוחקים,
שהילד נותן הילד והאבא בוכים
נתת לי כל מה שהייתי צריך.והרבה מעבר
ועשית.זאת בצחוק גדול
לימדת אותי מוסר עבודה וחשוב יותר לימדת אותי אהבת אנשים
אנחנו רוצה להודות לאמא שלי האישה הראשונה שלך על כל החוויות שעברתם שתמיד עמדה לצידך בכל אירוע רפואי קטן וגדול ועל זה שהפכה להיות חברה טובה שלך עם השנים
אנחנו רוצה להודות לבת הזוג שלך ב35 שנים האחרונות שמכירה אותך יותר טוב מכולנו שמצליחה להצחיק אותך ולהזכיר לך כל תאריך אפשרי, שמחה אני גאה בכך שאת חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו,
אני אוהב אתכן
אנחנו רוצה להודות לאח הגדול שהצטרף למשפחה שלנו
לאביחי בבר שלנו ולאתי אשתו
זאת אהבת אמת, המסירות והעזרה והטוב שעשיתים לאבא שלי אנחנו לא נשכח לעולם
לחברים והמשפחה מבית דגן שנהגו בך כבוד מלאכים
יעקב שמעון עליזה ושלום, קיקו, עמר, מסודי ואני מתנצל מראש על מי שלא רשמתי וזה הרבה אחרים
להודות על זה שבית הכנסת זה היה מקום מאושר להגיע אליו
כי בבית דגן כל יום יש אירוע, שמחה או אזכרה או הילולה וכולם חלקו לך כבוד, לקחו והחזירו אותך, כיבדו ואהבו
בבית הכנסת הרגשתי את המשמעות של בן של מלך שהגעתי לשם מספר פעמים
שהכנסתי את טל למצוות הרגשנו מקרוב כמה גאווה להיות הבן והנכד שלך כאשר ראש המועצה אלי דדון לימד את טל את הדרשה
אנחנו רוצים להודות לכל מי שתמך לאורך כל הדרך,משפחת אלימלך אחותך רחל והילדים המופלאים שלה, דוד נני וזמירה
למשפחה שלנו לאחים האלופים שלי שאתה יודע שאתה יכול לסמוך עליהם בכל שעה,בכל מקום לילדים, לנכדים לנינים , לבני הזוג ולכל שבט פרץ המפואר והמופלא שהקמת
אני בטוח שאין אדם אחד בקהל הקדוש הזה שלא נגעת בו באופן אישי או שמע עליך באמצעות חברים ומשפחה
אני בטוח שאין אחד שנפגע ממך, כי אתה סלחן ונדיב מטבעך
אני כבר מתגעגע אלייך אבא, לשיחות, למילה טובה, לברכה שהיית שם לי יד מעל ראש או מכסה אותי בטלית בבית כנסת
אני גאה בך שחיית את החיים בהנאה פשוטה באהבה ובחמלה
אני אתגעגע לאכול איתך שווארמה לשמוע אותך אומר רק בבגט. רק שווארמה, צ'יפס בצד ולראות אותך מתענג כאילו אתה במסעדת יוקרה
אני שמח ומודה לקדוש ברוך הוא שיש לנו שעות של הקלטות וצילומי וידאו שלך. אבא מספר על ימי מרוקו העליזים, על צביעת המטבח של המלך, העליה למעברה, בר מצווה של בני והלידה שלי וסתם ויכוחים על עובדות ותאריכים בינך לבין אמא
מה שהיה הכי כיף למשפחת פרץ בעולם הזה זאת העובדה שלא משנה איזה יום היום ומה השעה לאבאסבא שלנו תמיד היתה בדיחה מוכנה, שמחה בלב ועצה של המון ניסיון חיים במתנה
אני אוהב אותך אבאסבא אתה האבאסבא הכי מדהים בעולם אני מקווה שאני אגדל להיות כמוך
ואם הקדוש ברוך הוא יבחר לפנק אותי כמו שאתה אומר אז שאני אהיה יפה כמוך מבחוץ אבל בעיקר בעזרת השם יפה כמוך מבפנים.
תודה לך ותודה לכולם