חלפו שלוש שנים בהם אני מרגיש כמו בסרט ישן בו הכוכב החליט לצאת באמצע ולהשאיר את כולם עם טעם של עוד…
כל בוקר שאני מניח תפילין אני שם לראשי את הכיפה הענקית שלך שנותנת לי תחושה שאתה מניח את היד שלך עלי ומברך אותי כמו שהיית עושה מדי פעם… לאחר מכן אני מחזיר את הטלית למגירה שבחרתי לתת רק לך בו מונחים סט התפילין שלך ושלי, הכובע שלך שאחי הגדול נתן לי , תעודת המקצוע שלך שהיתה לי הזכות לסייע לך בלימודים עבורה…
התמונה הזאת ברגע הזה שמועבר לי לראש תוך שניות …מחליף איכשהו את שיחת הבוקר היומית שהיינו מנהלים בדרכי לעבודה…שאני מגיע למשרד תלויה לי מעל הראש התמונה שלנו יחד שמזכירה לי תמיד איזה בר מזל הייתי שנולדתי נכון…שזכיתי לקבל זיקוק של נחת רוח ושמחת חיים באופן מולד ולי נותר רק לשמור על זה…
בערב שאני חוזר הבייתה ומתיישב לאכול ארוחת ערב…הבן שלי הקטן מתגנב לי לצלחת וטועם…אני מחייך ומקרב אותו אליי בדיוק כמו שאתה היית עושה..
השבוע היינו בבית הכנסת להיזכר בך…כאילו שיש לנו אופציה לשכוח…אני לא מתעייף לשמוע את הסיפורים עלייך…לראות את הבעות הפנים של החברים שלך שהם מדברים עליך…להבין כמה אנרגיה וטוב עשית לכולם ובעיקר להודות לקדוש ברוך שאני עדיין מרגיש בן של מלך….תודה לך אבא…תודה
